השבוע בחרנו לעשות גיחה קצרה בחזרה ליפן לפני שנצלול עמוק לתוך מקסיקו.

בעבר כבר עשינו גיוזות, אבל החבר הכי טוב מהתיכון (שמעתה והלאה ייקרא בשם העט 'הסו-שף'), אמר שבא לו שוב.
אז אחרי מחשבה מה אפשר לחדש ולשנות, החלטנו ללכת על אותו הבצק שהכנו בפעם הקודמת, שיצא נהדר כמובן, ומלית חדשה שעוד לא ניסינו.
אבל רק גיוזות זה לא מספיק, לא לנו לפחות.
אז חשבנו, מה לאכול ליד?
לא רציתי לאכול סתם עוד תוספת בצד, אבל אם כבר בחזרה ליפן, אז לאכול אוכל יפני כמו שהיפנים אוכלים אותו (טוב, סוג של).
ישבתי וחיפשתי באינטרנט וראיתי שביפן ארוחה שתכלול גיוזות תכלול גם, לרוב, מרק ראמן וצ'אהן (אורז מוקפץ).
אז מרק ראמן לא היה אופציה, לא כי אנחנו לא רוצים לנסות, אלא כי מבחינת זמנים, לא היינו מספיקים להיערך להכנת ציר באיכות שתהלום את המרק הכה מפורסם, זה ייאלץ לחכות לפעם אחרת, ולכן נאלצנו להסתפק בגיוזות וצ'אהן.

בפעם שעברה אכלנו גיוזות במילוי בשר וכרוב בתיבול יחסית עדין, אז הפעם חיפשנו מלית קצת יותר דומיננטית בטעמים.
ושוב, אחרי חיפוש קצר מצאתי מלית פרגית (במקור בשר לבן, אבל מטעמי כשרות בחרנו באופציה האחרת) של אהרוני שנראתה נהדר.

אז תכלס, לבישול:

הבצק יצא נורא מוזר בהתחלה, ולא הבנו איך זה הגיוני אם פעם קודמת הוא היה כל כך מוצלח.
אבל אחרי סקירה קצרה של המרכיבים הבנתי שהבעיה היא בי (לא פעם ראשונה לצערי), עם הקראה לא נכונה של כמויות (2 כוסות מים במקום 200 מ"ל מים, אל תנסו את זה בבית).

אחרי תיקון של התקרית המביכה, המשכנו הלאה והכנו בצק חדש שיצא מושלם והכנתו עברה ללא בעיות מיוחדות (חוץ מתאונת קורנפלור קטנה שטופלה במהירות).