לכל אחד מאיתנו יש שפה משלו.
כמו שלי יש שפה משלי, ולך יש שפה משלך.
ניתן לזהות את טביעת האצבע האישית של כל אדם בדברים שהוא בא איתם במגע.
בהאזנה לתו הראשון של מנגינה אפשר לדעת מי המלחין שלה.
בעמוד הראשון של ספר אפשר להבין מי הסופר.
במשיחת מכחול אחת אפשר לדעת מי הצייר.

כל אחד מאיתנו מביע את עצמו בצורה שונה וייחודית לו.

כל אחד כועס בדרך שאופיינית לו,
אחד יבחר לשבור את הכלים, השני יצא לחיק הטבע כדי לנקות את הראש.

כל אחד עצוב בשיטה שונה מכולם,
אחד יבכה ויתייאש, השני יכתוב שיר כדי לשחרר את הרגשות.

כל אחד אוהב באופן אישי,
האחד יאמר אני אוהב אותך, האחר יביא זר פרחים.

ואני?
אני לא יודע לדבר.
אני יכול לתכנן דיאלוגים שלמים, אבל בסוף המילים לא יוצאות.
אבל גם לי יש שפה משלי.
אני יודע לכתוב.
ולעצב.
ולבשל.

כשאני עצוב, אני כותב ומנתב את הרגשות אל הדף, דרך חריטות העיפרון על הנייר.
כשאני מלא במחשבות, אני מעצב ומסדר את כל הבלאגן בראש לכדי תמונה מסודרת.
כשאני אוהב, אני מבשל חיבוקים מנחמים ומגיש אותם על צלחת לאלה שקרובים לליבי.

כבר תקופה ארוכה שאחת לשבוע אחד מחברי הכי טובים מהתיכון ואני מבשלים.
זה התחיל מניסיון לשבור את שגרת היציאות שלנו ("לאן נצא?" "לא יודע לאן בא לך?"),
המשיך לזה שאני מלמד אותו את יסודות הבישול,
עבר לכך ששנינו למדנו יחד מטבחים חדשים והמצאנו בעצמנו מנות,
והפך בסופו של דבר למסורת שנמשכת כבר שנתיים שבה שנינו מבשלים למשפחה שלי אחת לשבוע.

וכמה למדנו בשנתיים האלה.
תקפנו את איטליה מכל כיוון רק כדי להבין כמה היא אינסופית.
הכרנו את הודו ויפן, סין ותאילנד רק כדי להבין שאנחנו לא מכירים אותן בכלל.
התחלנו לטעום את יוון ומקסיקו רק בשביל לקבל טעם של עוד.

קראנו ספרי בישול כדי להעשיר את הידע.
ראינו סרטונים בשביל טכניקה.
אכלנו במסעדות כדי לקבל השראה.
עשינו ניסיונות שנכשלו.
למדנו שתמיד יש מה ללמוד במטבח.

ואנחנו רוצים לשתף אתכם בתהליך הזה.

לחשוף מתכונים מוצלחים שמצאנו ושהמצאנו.
לשתף כישלונות שחווינו.
לבקר ספרי בישול ומסעדות.
לחוות מטבחים חדשים.
להראות שמטבח זה דבר נגיש ושיש בו הכול.

אז תצטרפו?