אז לפני הכול, יש משהו שצריך לשים על השולחן. אני אוהב חריף, הסו-שף גם הוא אוהב חריף. אבל האוכל המקסיקני? חריף אש! או כמאמרה של מירי פסקל בפספוסים של אחד העם 101 – "כל הפה בוער!"

את הבוקר התחלתי בשיחה עם שליח שהגיע מוקדם מהצפוי והביא איתו מלא מצרכים מקסיקניים מהחנות של טרז פזוס. זה נחמד שיש להם שירות משלוחים מחנות המפעל, אבל בדיעבד גיליתי שב-"לגעת באוכל" ליד הבית, יש את כל המוצרים שלהם, וחבל על הטרחה שבהמתנה למשלוח (והעלות) כשאפשר לקנות את אותם המוצרים באותו המחיר בעצמי.
להבא נקנה משם…

המוצרים ארוזים יפה, ואיכותם נראית גבוהה (אני יכול להעיד רק על אלו שניסינו, יש הרבה שקנינו להמשך המסע המקסיקני ועדיין סגורים באריזתם).
חלק מאריזות המוצרים מכילים מידע נוסף ורקע היסטורי על המוצר.
ובאופן כללי, זה כיף שהם הפכו את המוצרים המקסיקניים האלו לנגישים יותר.
אולי יבוא יום וזה יהיה נגיש בכל סופר כמו מוצרי מזרח ומערב.

חריף, כבר אמרנו?

בחרנו להכין תבשיל פיקדילו מהספר מקסיקו אהובתי, שכפי שאמרנו, ילווה אותנו במסענו המקסיקני.
מדובר בתבשיל בשר עם קינמון וציפורן, פלפלים חריפים, צימוקים, שקדים וזיתים.
התבשיל פשוט מאוד להכנה, והרכיבים שלו נגישים כמעט כולם, אולי חוץ מאשר החלפניו והצ'יפוטלה.
אחרי בישול יחסית מהיר (חצי שעה וסיימנו הכול), מצאנו את עצמנו עם סיר עשיר בטעמים מרתקים ועמוקים, טעימה אחת קטנה והפה מתמלא בטעמים.
אבל דבר אחד צריך להבין על התבשיל הזה, חריף אש! ברמה שדורשת אכילה מול המזגן, וגם ככה היה חם היום.

בספר הומלץ לאכול אותו כמלית לבוריטו או לאמפנדס, ואנחנו בחרנו בבוריטו (טורטיה ממולאת ומקופלת).
הוספנו נגיעה אישית של מטבל שעועית מקסיקני שיוסיף מעט טעם.

והתוצאה? מדהימה!
הטעמים עשירים, הציפורן בולט אבל לא משתלט. הטעם המעושן של הצ'יפוטלה מוסיף ארומה נהדרת. הצימוקים נתנו מתיקות מעודנת, השקדים הוסיפו פריכות נפלאה, והזיתים איזנו את הטעמים בצורה שהפתיעה אותי מאוד.
ואחרי שלוש כוסות מים קרים שהרגיעו את הגרון מהחריפות, אפשר היה לקרוא לערב הזה, ערב טוב.